|
דינג דונג, מערכה ראשונה.
אנסמבל 209
ניהול אמנותי: תמר רבן
יצירה משותפת של תמר רבן ואנסמבל 209
ע"פ מערכה ראשונה של המחזה: "בית ברנרדה אלבה"
מאת: פדריקו גרסיה לורקה
תרגום: רפאל אליעז
"מריה חוספה התחתנה עם גבר יפה מאלה השוכנים על חוף הים, כי הגברים פה בורחים מפני הנשים. נולדה ברנרדה. היא גדלה והתחתנה. לפני שלושים ותשע שנים בדיוק נולדה בתם אנגוסטיאס, אשר ממש כאביה מסננת את דיבורה דרך האף. אביה, בעלה הראשון של ברנרדה, מת. וברנרדה התחתנה עם בעלה השני, ממנו ילדה עוד ארבע בנות: מגדאלנה, אמליה, מרטיריו ואדלה. ביחד יש לה חמש בנות - חמש נקבות, חמש בנות מכוערות, חוץ מאנגוסטיאס הבכורה מזרע בעלה הראשון. בעלה השני מת והמערכה הראשונה נפתחת מיד לאחר ההלוויה."
אנסמבל 209, בבימויה של תמר רבן, מציג חלק ראשון בטרילוגיה המתבססת על המחזה "בית ברנרדה אלבה" מאת פדריקו גרסיה לורקה ובתרגומו של המשורר רפאל אליעז. המשתתפים במופע פועלים בתור עצמם, כאן ועכשיו. הם מבצעים את הטקסט הפואטי המתורגם של המחזה כלשונו, בחלוקה שונה מן המקור, ומגוון פעולות יומיומיות וטקסיות. במופע מתקיימים מצבים שונים, חלקם לא צפויים ומשתנים. הקהל מוזמן להתארח באירועי הבית.
הקישו לצפייה בביקורת מטיים אאוט
משתתפים יוצרים:
גיל בן עברי, חיה ברשינסקי, שרית טלמור
כנרת חיה מקס, יאנה פרידמן, תמר קריסטסיאשוילי
מיכל הרנר רוזנמן, מיריי שנאן, תמר רבן
ע.במאית: כנרת חיה מקס
עיצוב חלל: דבורה מורג
עיצוב תאורה: גיא גוטמן
ייעוץ תלבושות: קרול גודין
כוריאוגרפיה: יאנה פרידמן
כרטיסים: 60-90 ש"ח
לרכישת כרטיסים:
בדינג דונג מתקיים מאבק בין סדר ומשמעת לבין יצר ואי-סדר המאיימים להתפרץ. הדיסוננס הזה, האופייני ליצירתה של תמר רבן ואולי לאמנות מופע בכלל, משתקף ומורגש בעוצמה כבר במתח שבין חלל התחנה המרכזית החדשה שבקִרבּה נמצאת במת מיצג מאז שנת 2004, לבין החלל האינטימי והמזמין של במת מיצג עצמה. האזור הומה האדם של התחנה המרכזית, ממנו נשקפות מציאויות חברתיות מורכבות, מהווה בו-זמנית אנטיתזה ומקור השראה ליצירה המתרחשת בבמת מיצג.
המסגרת העוטפת את דינג דונג היא מחזה דרמטי קונבנציונאלי, בית ברנרדה אלבה מאת פדריקו גרסיה לורקה (1936). מחזה זה מותח עד לקצה הטראגי את הקונפליקט בין סדר ומשמעת לבין יצר וחופש המנסים לפרוץ בכל מקום שבו יש חיים אנושיים. המתח הזה נגלה ומגולם באופן התמציתי ביותר בדמותה של ברנרדה אלבה, דמות אם חזקה ונוקשה המנסה להשליט סדר ואיפוק בעולמה על פי צווי התנהגות מסורתיים למורת רוחן של בנותיה.
תמר רבן מנכיחה וספק-מגלמת את דמותה של ברנרדה תוך שהיא שומרת כבכל מופעיה על זהותה שלה. עצם המאבק בין הניסיון לגלם ולא לגלם דמות דרמטית בעת ובעונה אחת לבין הנוכחות הממשית, המיידית והאישית של רבן מממש את המתח בין סדר ותבנית קבועים מראש לבין ניסיון לפרוץ ולשבש את הסדר הכפוי הזה. באותו האופן חלל המופע קם לנגד עיני הצופים כתעתוע בין גילום כמו-ריאליסטי של עולמו הכפרי של לורקה לבין הקונקרטיות של חלל המופע הממשי והחשוף. הנוכחות הכפולה הזו באה לידי ביטוי בכל אחד מרגעי המופע. פעולת ההגייה של שורותיו של לורקה מודגשת, משובשת, לעיתים שבורה. יחד עם זאת הרעיונות המובעים במחזה מתחוללים ומתממשים דרך מלאכות היום יום של ברנרדה/רבן ובנותיה/אמניות-המופע כשהמלאכות הללו הופכות למחוות וטקסים המבוצעים בקפדנות, לעיתים עד שניטל מהם ההיגיון. בתוך כך מתגלה קשר מפתיע בין חווית הזרה שהיא תוצר של המיידיות של המופע לבין תחושת קִרבה ואינטימיות שנוצרת בשל אותה מיידיות. המסגרת הדרמטית הנוקשה, דרכה נבחנת התביעה להדיר ולהדחיק גוף, תנועה, יצר, אוכל ותשוקה, נסתרת ומתהפכת על ידי המופע עצמו.
בכך מצטרף דינג דונג למופעים נוספים בהם חוקרת רבן את הקשרים בין מסגרות המנסות לכפות סדר לבין יסודות בלתי נשלטים בחברה ובאמנות המופע. בחוק התרמודינמי השני (אנסמבל 209, 2004) זיכרונות וכללים מבית הספר מהווים את המסגרת הממשמעת שאל מולה נחווה מימושו של החוק הפיזיקאלי שעל שמו נקרא המופע, ולפיו כמות אי-הסדר במערכת סגורה יכולה רק לגדול. באופן דומה, ביצירה סיפורי סבתא (אנסמבל 209, 2006) קבוצה/קהילה של מופיעים/אופים כפופים לחוקיה המדויקים של מלאכת האפייה, תוך כדי שמארג דימויים, מחוות וטקסטים המורכב מסיפורי ילדות חותר תחת אשליית הסדר וההרמוניה. בדינג דונג, דומה שרבן הרחיקה לכת עוד יותר בהצבת מסגרת שאל מולה נבדק התחום החמקמק של אמנות המופע: מחזה קונבנציונאלי שדמויותיו הכתובות נפגשות עם אמני מופע על קו התפר שבין סדר ויצר.
ד"ר שרון אהרונסון-להבי
המחלקה לספרות משווה
אוניברסיטת בר אילן
|
.jpeg?id=3235790)
.jpeg?id=3235788)
.jpeg?id=3235796)
