במת מיצג - מרכז לאמנות המיצג


Hebrew \| English \|

דף הבית >> תמר רבן

תיעוד מיצגים

תמר רבן

מרץ 2002
יש לה כאב ראש בבטן

עבודה זו נוצרה בעקבות פגישתה של רבן עם אחלם, אמנית פלסטינית מחברון ששהתה עמה בסיטה ((Cite’, מושבת האמנויות בפריז. המפגש הטבעי, הבלתי אמצעי, עשוי היה להתקיים רק מחוץ למציאות היומיומית הטראגית בארץ. בהקרנת הווידיאו נראתה אחלם, שהתרבות ממנה היא באה אוסרת עליה לשיר בפני קהל, בעת שהיא גוזרת את שערותיה של רבן. אל מול הקהל רבן ביצעה את התנועות המלוות השיר, כפי שלמדה מאחלם, והשמיעה את קולה של שכנתה הפלסטינית.

אוקטובר 2002
Off Dress

בעבודה זו, שנוצרה לאחר הטרילוגיה בנושא שמלה, שבה רבן לרעיון המקורי של עבודתה "כחור", החלק הראשון בטרילוגיה, בלא מרכיבי התאורה והמוזיקה שנלוו לה. פרימת השמלה, כפעולה תרפויטית המתייחסת למרכזי האנרגיה בגוף, התבצעה בזיקה לעבודותיהן של יוקו אונו ומרינה אברמוביץ' שעסקו במוטיב של פרימת הבגד, אך ללא ההקשר האלים אלא כפעולה של פרימה והשלמה עצמית. הטקסט שליווה את העבודה, העוסק ביחסים שבין אם ובת באמצעות פרימת השמלה, השתלב כמרכיב פואטי הנלווה לפעולות.

מרץ 2004

(משתתף יוצר: יואב רבן)
אבן, נייר ומספריים

מיצג בפורמט של שיעור, שבו נחשף המצב הפוליטי דווקא מתוך ההקשר האנושי היומיומי. הפורמט של השיעור שימש להצגת הסיפור – אמיתי ואלגורי כאחד – על העגל המת במחסום קלקיליה, בניסיון להצביע על האטימות והאדישות בצל הקונפליקט המדיני. משחק הילדים "אבן, נייר ומספרים", שמהותו המנצח בין השניים, הפך למשחק אפל וקטלני המדגיש את חוסר ההבחנה שבין בין הכובש והנכבש. במיצג זה ניהלה דיאלוג עם עבודות הלוח של יוזף בויס, שבהן יצר המרה בין העשייה הפדגוגית לעשייה האמנותית ומיזג בין הכיתה לחלל האמנות.

מאי 2004

אירוע הפתיחה של במת מיצג בתחנה המרכזית החדשה

באירוע הפתיחה דיברה רבן אל עמיתה האמן דן זקהיים, שנראה בהקרנת הווידיאו כפי שהוקלטה בעבודתם המשותפת חייםחיים (Live Life) – עבודה שהתבססה על שיחות מוקלטות שהשניים ניהלו ביניהם, בין היתר על הלבטים באשר להקמתו של מרכז לאמנות המיצג. קלטת הווידיאו של זקהיים היא היחידה שנותרה מהפרויקט לאחר השריפה בבית מרכזים. רבן דיברה אל זקהיים, בלשון ההווה, בהתייחס לשאלות הרלוונטיות 11 שנים מאוחר יותר, על נסיבות הקמתו של המרכז שנפתח באותו יום בניהולה.

אוגוסט 2004
כיס Kiss

במיצג זה עסקה רבן ביצירת תחביר אישי ומורכב. מילים אקראיות מתוך המילון היוו עבורה אמצעי שנועד לעורר חוויה אינטואיטיבית, בהתלכדן לכדי משמעויות חדשות. בתוך כך נוצרת מעין כוריאוגרפיה שחברו בה יחדיו חפצים, תנועות גוף ורצף של פעולות פעוטות, "לאחשובות", שנועדו לחשוף בעדינות את חוויותי והחבויות של הצופה. שמלת הנייר הפגיעה והשברירית עומתה עם דימויים מצולמים של הריסות בית מרכזים, מהשריפה שבה איבדה רבן את המקום שייסדה ואת רוב יצירותיה. ואולם, במבט לאחור שרידי השריפה מוצגים באופן פואטי, כרסיסי זיכרונות המרחפים בחלל הפתוח.

אוגוסט 2005

Kindheitserinnerungen (זיכרונות ילדות)

בילדותה של תמר רבן אמה ניסתה ללמדה את אחת המלים הארוכות בגרמנית, "Kindheitserinnerungen", שפירושה "זיכרונות ילדות". השיבה לזיכרונות ילדותה ולזיכרון אמה נעשה באמצעות שימוש בתצלום של האם בילדותה ביומה הראשון בבית הספר, בעת שהיא אוחזת קונוס נייר מלא ממתקים – תמונה שצולמה בשנת 1926, שנים אחדות לפני עליית הנאצים (מאוחר יותר עזבה האם את ברלין ב-1938). באמצעות שימוש במגוון דימויים עסקה רבן בפרגמנטציה של הזיכרון האישי המכונן ובשברו מן הבחינה ההיסטורית. המיצג הועלה בקונגרס העוסק באמנות המיצג במינסטר שבגרמניה, שהיתה אחד ממעוזי התנועה הנאצית.

נובמבר 2005

(אירוע "אוהבים אמנות", פתיחת עונת התערוכות בתל אביב, התחנה המרכזית החדשה)

בלב ההמולה של התחנה המרכזית החדשה פעלה תמר רבן ספק כאי של שקט ספק כ"הפרעה פואטית" בתוך המרחב ההומה: בעודה יושבת על שרפרף היא הוציאה מפיה באיטיות ובעקביות חוט אדום בקצב תנועתן של המדרגות הנעות שממולה; על ראשה הונחה נעל זהובה, ופניה וידיה נצבעו אף הם בצבע זהוב – כהד לצבעוניות ההמונית של דוכני הבזאר. הדימוי, אבסורדי ומדיטטיבי כאחד, ניצב כמעין יצור כלאיים חידתי, ועורר שלל תגובות, מעודנות או בוטות, בקרב הקהל.

אנסמבל 209:

החוק התרמודינמי השני

סיפורי סבתא
embed>
דינר דרס - דיבורים על דורה

בניית אתרים - לייבסיטי