שני מיצגים קצרים ומשלימים, שביטאו מתח בין עולם ילדי תמים לבין מציאות בוגרת, אכזרית ומפוכחת. במערכה ראשונה הדימוי של נסיכה או בלרינה עבר טרנספורמציה באמצעות דימויים של חול נשפך, הטעון בסמליות של אבלות וזמן; במערכה שנייה הופיע דימוי החול בהקשרים המתרחבים לטעינות של הוויה ישראלית מקומית. דג הזהב שנבלע בעודו חי במהלך המיצג מציין, לדברי שקדי, מציאות פרטית וקולקטיבית כאוטית: כוחו וקיומו של האחד פירושו אובדנו ומותו של האחר.
