הצבת הווידיאו של שטרן מתבססת על עבודת דיוקן עצמי שצולמה במצלמת סטילס דיגיטילית, המאפשרת צילום וידיאו ברזולוציה נמוכה לזמן מוגבל. הדיוקן צולם מלמטה, מנקודת המבט של סורק ביתי, כפעולה של סריקה עצמית. בעבודה, היוצרת טרנספורמציה מהמסך הדו-ממדי להצבה בחלל, מתועל מבטו של הצופה ממבט אופקי לאנכי, וכך הסורק, כמכשיר המייצג עידן דיגיטלי, הופך למזבח קורן, לפתחו של עולם תת-קרקעי, כמערה קדמונית מסתורית. הדיוקן הופך לשומר הסף.
