בעבודתו מיזג יוסף סלאמה מרכיבים שונים שיצרו מעין דיוקן עצמי: בהקרנת הווידיאו נראו תרשימי הדמיה (CT) של גולגלתו; במקביל, על הבמה יצר סלאמה מתווה צורני באמצעות עצמות של פרה, כשברקע נשמע סאונד שהופק על ידו. מכלול זה ביקש לבטא יחס בין חיים ומוות, בין תנועה וחוסר תנועה, בשימוש במרכיבים הנגזרים מתוך הגוף. הטשטוש בין חיה ואדם נוצר מתוך תחושת החיבור בין היסודות החומריים והאינסטינקטיביים המחברים בין צורות החיים השונות.
