Hebrew  |  English  |  
דף הבית >> יעקב חפץ
תיעוד מיצגים

 

יעקב חפץ


ינואר 2003
נס הלחם והדבש

וידיאו בשיתוף אנדראה הכמן, גרמניה
בעבודה זו חפץ עימת רובדי מציאות מיניים, דתיים ופוליטיים. ההבטחה היהודית ל"ארץ זבת חלב ודבש" וטקס הלחם והיין הנוצרי המאזכר את גופו של ישו עמדו בבסיס פעולתו הבימתית; לעומת זאת, בהקרנת הווידאו הוקראו בגרמנית הוראות לקיום יחסי מין מתוך ספר משנות ה-30, הנשמעות כאיום יותר מאשר כהזמנה לעונג. חפץ שילב מישורים שונים של זיכרונות מלחמה והווה פוליטי מקומי, ויצר משל אוניברסלי מרובד על מתח שבין עונג וכאב, מתיקות וסבל.

 

יוני 2004
Amanita Virosa – חלק ראשון בטרילוגיה

Amanita Virosa (Latin) = Destroying angel. Named so because of its smell. Deadly poisonous. Grows from spring through autumn in the woods of North America.
שמה הרומנטי לכאורה של אמניטה וירוסה, הפטרייה הרעילה ביותר בעולם, שימש בעבודתו של חפץ כסמן בעל משמעות כפולה: יופי ורכות נשית בדמותה המוקרנת של זמרת האופרה צ'יצ'ילה ברטולדי, לעומת דימויים של חידלון ומוות. חפץ עסק בטקס אישי-שאמאני על רקע בליל דחוס של דימויים, פעולות וסאונד. באמצעות פרגמנטים מתוך המיתולוגיה וההיסטוריה האנושית הוא נתן ביטוי למצבו האישי בקונטקסט חברתי-פוליטי – ביטויים של איום וחרדה קיומית המתערבבים בדימויים המגלמים חתירה ליופי ולאסתטיקה.

 

אוקטובר 2004
Amanita Verna  (חלק שני בטרילוגיה Amanita Virosa)

(משתתפת: תמר רבן)

 Amanita Verna (Latin) = Spring – which is when it appears – Deadly Poisonous 
שמו של המיצג נגזר משמה של פטריית רעל "קופצנית" (Spring), כמטאפורה לאביב המתפרץ. למרות החיוניות הנקשרת בשמה, היא מובילה לתוצאה קטלנית. ספק כליצן ספק כדמות מאיימת, חפץ הציב שאלות שעסקו בהקשרים של קיום חברתי וכוח. לעומתו, תמר רבן – "דמות מנחמת" לדברי האמן – הציגה אנטיתזה לשאלות אלו כביטוי לעיסוק בכאבו של האחר הפלסטיני. עולם החרדות הפרטי שחפץ ביטא התערבב בהתייחסויות פרגמנטריות שונות להיסטוריה היהודית והישראלית, כביטוי אישי וקולקטיבי גם יחד.

 

ינואר 2005
Amanita Virosa  – חלק שלישי בטרילוגיה

בחלקה השלישי של הטרילוגיה AMANITA VIROSA, דמותו המוכפלת של חפץ במוניטור הטלוויזיה ובהקרנת הווידיאו נועדה לבטא תחושה של יישות מפוררת. הטקסטים השונים (אידיאולוגיים, עיתונאיים וכן מתכון של מרק) שהוקראו מול הקהל ובהקרנות, התערבבו זה בזה וציינו, לטענת חפץ, עולם חסר לוגוס, מרוקן וניהיליסטי.
 
 
 




 



 




 




 
                                     
                                       
                                                 

 

לייבסיטי - בניית אתרים